הבעיה הכי גדולה של הטיול הזה
היתה שהיין הלבן נשאר באוטו
ולא הלך איתנו במסלול אל הגב .
בעיה רצינית. בתור האחראית לקחתי אחריות ושתיתי בירה.
לא נותרה ברירה. גם בערב לא נותרה ברירה.
שתינו אוזו. ויין. ותה. והרמנו שוב ושוב כוסית בכל פעם שנזכרנו שזה יום המשפחה וזה מה שאנחנו עושות. חכמות שכמותנו.
והייתה רוח מטורפת שהעיפה אותנו
והייתה שמש מדהימה שיצאה לכבודנו
וטיפסנו אל ההר,
וטבלנו בגב,
וצחקנו מלא והתחלנו להכיר.
ברור שככה.
הכי טוב להכיר תוך כדי תנועה
בעיקר עם רגליים משכשכות
בגב מים קפוא, גבינות טעימות ובירה כי אין יין אבל הסתדרנו. כאלה אנחנו. מסתדרות.
נפרדנו בקושי מהמים האלה בלב מדבר וטיפסנו הלאה אל ההר. בקעת צין מלווה אותנו עד למאהל המקסים של נאג׳ח שמארחת אותנו הלילה.
בתוך האוהל הבדואי החם אכלנו ארוחת ערב לתפארת שנאג'ח הכינה לנו עם ילדיה,
ויצאנו לשבת סביב מדורה קטנה, ודיברנו על הכל.
וצחקנו עד בכי
ובכינו עד צחוק.
באמת.
והיה ערב הכי מרגש והכי מצחיק שאפשר. בלי הגדרות ובלי לתכנן כלום. רק להקשיב ולצחוק ולתת מקום. בלילה בתוך הבקתה, ליד הקמין, עצמתי עיניים והודיתי על הכל. בוקר.
קמנו מוקדם מאוד -בכיף. ברור שבכיף. בלי קיטורים. כולן שמחות וזוהרות- אל בוקר קר, מדורה, מתיחות ותה.
האוויר צלול צלול,
השמש מתחילה לעלות.
פתאום טיפות גשם. וקשת עדינה ברקיע מרגיעה חששות.
וכשאור השמש בא יוצאות. צועדות עם השביל.
נכנסות לבורות אגירה עתיקים ומטפסות בהר לאורך אמת המים.
האדם שידע בחוכמתו ובעמל כפיו למצוא מים ולאגור אותם שרד במדבר הזה.
הרגליים פוסעות
הלב נפתח
והפה שותק מרוב השתאות ויופי.
עולות בהר בשקט ולאט לאט מתקלפות משכבות.
הגענו לפסגה. השמיים כחולים כחולים.
משוטטות בין כתובות סלע מדהימות שמספרות על אנושות רחוקה שהייתה פה.
מדמיינות חיים אחרים לגמרי.
ותוך כדי שהקפה על האש, ואמא מניקה שואבת חלב אנחנו אוכלות טעים ומדברות עוד ועוד מילים. עוד ועוד תבונה נשית.
דיברנו הורות ומיניות ופוליאמורי וסרטן.
דיברנו ביטוח וכסף ופרידות. דיברנו פחד כאב ובדידות. דיברנו על דימוי גוף, על גיל המעבר, על מתנות שטמונות בקושי.
ובסוף בסוף דיברנו על כמה כוח יש לנשים, בנשים, בנו.
וכמה ההשתנות טבועה בנו.
וזה בסדר להמציא את עצמנו מחדש. וזה בסדר לא לדעת.
כל כך הרבה מילים
וכמה מילים עוד אפשר וכמה מצחיק עוד יהיה וכמה הכל נוגע
עמוק עמוק בלב.
רקמה אנושית. זה מה שזה.
רקמה נשית. חיה.
בכל טיול מחדש אני בהלם מהקסם שקורה וממי שאתן. איזו מתנה.
מעריכה כל פחד ומחסום שאתן צריכות להתגבר עליו כדי לבוא.
ואיזה מזל שבאתן.
יש לנו עוד רגע יחד. אוכלות עוד אוכל טעים של נאג'ח, מתחבקות,
ונפרדות זו מזו בלב מלא ונרגש.
יאללה. ביי. עד הפעם הבאה.
הטיול הבא יוצא ב 28-29.3.25
וממש עכשיו יש מחיר הרשמה מוקדמת לכל הקסם הזה.
ואפשרות החזר למילואימניקיות/ נשות מילואימניקים.
Comments