נשים מתעוררות

בסוף השבוע הזה צעדתי עם קבוצה של 14 נשים שבטחו בי, נענו לקריאתי, הרשו לי להוביל ואפילו.... להעיר אותן ב 5:00 בבוקר.

השכמנו. היה חושך מוחלט מסביב. אחת אחת יוצאות מהאוהל אל הקור המדברי. תרמיל על הגב ויאללה. התחלנו לטפס במעלה ההר. האור לאט עולה על המדבר. הדופק לאט עולה בגוף. הנשימה מתקצרת. הגענו לפיסגה.

מחזירות נשימה מפטפטות קצת מתיישבות משתתקות. מחכות לשמש והיא לקחה את הזמן שלה.

גווני אדום נפלאים מעל הרי אדום (כן כן, ראינו את ירדן מהפיסגה) בישרו שהיא מתקרבת.

ובסוף בבת אחת אור. ויהי מלא מלא אור

חגגנו את בואה

חגגנו את זה שאנחנו שם על הפיסגה חגגנו את היחד, והלבד את הבחירה של כל אחת מאיתנו שאיפשרה לה להיות על הר באמצע המדבר, מוקפת נשים, בזריחת החמה, והמשכנו במסלול.

מאוחר יותר באותו יום, לקראת סוף המסלול, נפתחה לה מעצמה שיחה מדהימה על מיניות נשית, על עונג ועוררות. ואז במחנה עוד שיחה סוערת על כסף ונדל"ן והשקעות, ולרגע הקשבתי מבחוץ והסתכלתי על התמונה השלמה והתרגשתי עד עומק הנשמה. אמיתי עד דמעות. בלב שעולה על גדותיו מההבנה שזו אני שהעזתי , ויצרתי, והזמנתי. ובהודיה לכן שהסכמתן ובאתן, על כל העומק והעוצמה שהבאתן.

כי בשביל זה אני פה. בשביל זה כולנו פה. להתעורר. להעיר. לזרוח. להעז. לחוות.

ולמה אני מספרת כאן את כל זה? כי אני מעיזה. למרות שאני משקשקת בפנים. כי השנה היא השנה שלי להתעורר. לקום לזריחה. להסכים להיות.

אז אני מסכימה לעשות עוד כל כך הרבה קפיצות בבת אחת ומסכימה לחלוק , לטעות, לקום ולזרוח.

~~~~~~

אני מוכנה להעיר אתכן לזריחה, אם אתן רוצות.