מה שעשיתי
זהו. נגמר.
מעל 300 ימי מילואים ומשימה אחת שכנראה לעולם לא אפרד ממנה.
יודעת שזה לא באמת נגמר, ובטח אשוב, גם למילואים ולמדים, גם לסיפורים ולאנשים, אבל המשימה הזו בצורתה הנוכחית, שנתנה לי משמעות ומטרה, מגיעה אל סופה.
אני נכונה למשימות חדשות,
ובראשן: לגלות מחדש את הדרך שלי בעולם.
אמת
בחודשים האחרונים זכיתי להיות חלק מצוות קטן של אנשים יקרים שיוצרים דבר גדול. אוספים רסיסים כדי להרכיב סיפור אמת.
כמה מילים כמה סיפורים כמה כאב כמה הכחשה כמה מחדלים כמה דם כמה אומץ כמה פחד כמה מזל כמה כוח.
הכל אנשים
האנשים שפגשתי בחודשים האלה, אלו שגרו בעוטף ב 7/10 ופגשו את הרוע הגולמי מקרוב, והרשו לי בנדיבות להיכנס לעולמם לכמה שעות, ולשמוע את הסיפור שלהם, לפעמים אפילו לראות אותו חי ומדמם דרך עיניהם,
נתנו לי דבר שעוד אין לי מילים בשבילו.
רק יודעת שזה אחד הדברים החשובים שעשיתי בחיי.
ושחובה עלינו להקשיב. וללמוד.
תודה לכם. אתם בליבי לנצח.
האנשים שאיתם עבדתי, הצוות שלי והצוותים מסביב, הם אנשים שאני רוצה ללמוד מהם, ולצעוד לצידם, עוד ועוד. גם אלה שפחות הבנתי את צורת העבודה שלהם, או לא הסכמנו על איך לעשות דברים, גם אותם אני רוצה בחיי.
כי אלה אנשים שקורצו מחומרים אחרים. ויש לי מה ללמוד מהם. המון.
אנשי איתור של יחידות החילוץ- שוב אגיד כמה אני נרגשת וגאה להיות חלק מכם. על הכל. תודה.
האנשים שעבדתי מולם בצבא. הגוף הגדול והמסורבל הזה.
זה שחשבתי שלעולם לא אהיה חלק ממנו שוב.
אתם שלובשים מדים ועסוקים בדרך שלכם בשימור ההיסטוריה והבאת צדק. גם לכם רוצה לומר תודה. שהסכמתם להכניס אותי ואת הצוותים שלנו לתוך המערכת הזו, לחלוק מידע ולהקשיב. באמת להקשיב. אני יכולה רק לתאר לעצמי את האתגרים שעומדים בפניכם בחקירה העצמית, ורוצה להאמין שצדק ונחמה מצפים גם בדרך הזו.
המשפחה שלי. ששחררה אותי, גם אם בלית ברירה, להיות עסוקה כולי במשהו אחר. גדול ממני, שלקח ממני את כל הזמן, תאי המוח ותשומת הלב. לכם תודה עמוקה. תודה על סבלנות, גמישות ותמיכה. בלי התמיכה הזו זה לא היה מצליח.
כל מה שלא עשיתי
העבודות שלא לקחתי, המשימות שלא עמדתי בהן, הטלפונים שלא עניתי, העסק ששמטתי, הניקיונות שלא עשיתי, הספורט שזנחתי, החברים שלא ראיתי, המחשבות שלא סיימתי והמילים שלא רשמתי
מכל אלה סליחה ותודה. מקווה לשוב לעצמי לאט.
לאט.
והחיים. אמאלה.
מה עושים עכשיו.
מה עכשיו
אני לא באמת יודעת.
נגמר פרק בחיים ששינה אותי.
ששינה את מבנה התאים בתוכי ואת הצורה שאני חושבת.
ואני לא באמת יודעת איך להמשיך. או איך לחזור.
זה מפחיד מאוד. מאוד.
עוגן
הדבר הראשון שעשיתי כדי לייצר עוגן לחזרה היה לקבוע תאריך לטיול.
23-24/1/25 יומיים של מדבר לגוף ולנשמה עם יש אי שם - אירוח וטיולי מדבר
זה ממש מעכשיו לעכשיו, וזה הכי תואם את חיינו .
עוד לא החלטתי איזה טיול הוא יהיה- אשה מדבר או הורה ויל.ד.
פתוחה להכל ובא לי פשוט לבדוק מי רוצה, ומה רוצים.
תגידו אתן. אתם.
ולי? רק אגיד תודה גם לי. על כל מה שעשיתי ולא עשיתי.
ועל כל מה שאעשה ולא אעשה.
באמת באמת שאני מנסה לעשות את הכי טוב שלי.
Comments