"הי! אני מכירה אותך ! חיכיתי לפגוש אותך"
היא רצה אליי על רחבת החול ששתינו רוקדות בה בידיים פתוחות לחיבוק ואני שמחה לחבק חזרה כי היא מהממת אבל לא באמת יודעת מאיפה אנחנו מכירות.
"מהתמונות של הנוקדים" היא אומרת באושר
"ראיתי אותך בתמונות" היא מסבירה לי "והתאהבתי בך. כולך אור.
ראיתי את הבפנים שלך, כמה הוא טהור וטוב, וממש רציתי להכיר אותך".
אני מחייכת אליה ואנחנו מדברות עוד
ומה שעולה בי כמו דחף חזק וראשוני זה חוסר בטחון תהומי שכמעט משתק אותי.
ועכשיו? אני שואלת אותה כשהידיים שלנו נוגעות זו בזו והעיניים מביטות עמוק. מה את רואה עכשיו?
אני מרגישה כל כך חשופה ופגיעה כשאני שואלת את זה אבל זה בסדר.
מבינה שיש בי אמונה עמוקה שמי שיביט באמת לתוכי פנימה יתאכזב.
"עכשיו אני רואה את הכל עוד יותר" היא עונה לי בחיוך ענקי.
"יש בך גרעין טהור של שמחה ותום.
את זורחת ומרשה לאנשים לזרוח איתך ולצידך וזה פשוט מהמם"
עולות בי דמעות. אנחנו מתחבקות חזק וממשיכות לרקוד.
אחד הדברים המדהימים שאני רואה במסיבות זה כמה כולם יפים ויפות.
כל פנים שאני פוגשת מראות לי עיניים נדיבות
ופה שמחייך חיוך ענק ואמיתי.
זה יופי שבא מהפנים
מתוך אדם שמסכים
להיות שמח בחלקו, עם עצמו ועם הסיפור של העולם.
זה לא פשוט כל העניין הזה
של שמחה בחלקי
כמו: הכי טוב שאני יכולה
כמו: לחיות את החיים במלואם.
הייתי במסיבה ענקית שכזו, 3000 אנשים וכולם יפים. איך זה יכול להיות ?
ולא. זה לא סמים. זו אמת.
כמה שבועות אח״כ התחילו להגיע תמונות. ואני שם.
אמאלה כמה אני שם.
על הברזלים, שורה ראשונה, בקושי מצליחה להפסיק לרקוד כדי ללכת לפיפי.
התמונות מטורפות. כל כך יפות.
אני אוהבת לראות את עצמי שם
חיה, מתפרעת, מתפללת, רוקדת, זורחת, צורחת.
תמונות שמחזיקות לי רגעים יקרים של אור ושמחה גולמית
ועדות למקום שבו אני עושה הכי הרבה עבודה פנימית של לתת רשות
ועדיין
אני שמה לב שעוצרת את עצמי מלפרסם אותן אצלי.
שרק לא יחשבו שאני עפה על עצמי.
שרק לא אעשה יותר מידי רעש או אתפוס מקום גדול מידי בעולם.
אני לומדת ברחבות האלה שמותר לתפוס מקום.
אמיתי כזה. במרחב.
יש לי עניין עם לתפוס מקום.
אני לומדת שכשאני עפה עם עצמי בריקוד פרוע זה לא רק בסדר, זה וואוו. אנשים עפים איתי.
אני לומדת שכשאני עפה ותופסת מקום בעולם
יש אנשים שזה בא להם לא טוב, וזה גם בסדר. זה כואב, אבל זה בסדר.
ויש אנשים שזה פותח להם את הלב וההשראה
ופותח אפשרות לתפוס עוד מקום בעצמם.
היום קמתי לא משהו. פגשתי דבר שערער אותי.
הלב קצת חבוט, חוסר בטחון עולה.
נזכרתי ברגע הזה שהיא ניגשה אליי בכזו מתיקות
וחשבתי איך מרחבה לרחבה אני רואה שתי תנועות כאילו הפוכות:
אני גם מרשה לעצמי לתפוס יותר מקום
וגם פוגשת אתגרים לא פשוטים ברמה הרגשית.
כנראה שזה בא ביחד.
אני מוכנה. אין מה לעשות.
אני לומדת
תוך כדי ריקוד
כמה מרפאה הזכות הזו
לרקוד עטופה עיניים טובות
ולבבות פתוחים שאיתם הכל מותר.
ועכשיו מרשה לעצמי להניח כאן את התמונות מאז.
תודה על ההשראה
הרשות
והאומץ
לתת לאור לזרוח.
אני רוצה להזמין אתכן ליומיים איתי במדבר. לטייל בשבילים במזג אוויר מושלם, ללון במאהל בדואי נעים ומפנק,
לשבת יחד ליד מדורה ועוד מלא הפתעות.
יש מלא פרטים טכניים כמו איפה ומתי ומה עושות,
הכל מפורט ממש כאן : אשה חוזרת למדבר
אבל זה לא העיקר. העיקר (היום) הוא כל מה שדיברתי עליו כאן.
להרשות לי ולכן לתפוס מקום.
להאמין שיש לי טוב לתת.
ולהזמין אתכן לזרוח איתי.
תודה לשתי נשמות גדולות (וצוות שלם) שנותנים מקום לאור גדול רוני למפרט DARWISH
ולשלושה צלמים נפלאים שתפסו את כל זה Gal Aharonovitz ; Tarlan Ben Avi ; Koby Dovraz
Comments