4.8.20
מתחיל להרגיש לי בית.
זוכרת כבר את סדר הישובים שאעבור על פניהם בדרך הביתה, ואיזה נחל עומד להתגלות לי בעיקול.
מזהה שמות ומחברת פנים בקבוצות הווטסאפ, ויודעת אפילו לרכל קצת כשאפשר. אני בוועדת קבלת פנים יישובי , צוות תרבות אזורי וביקשו ממני להיות חלק מפורום צעירים. צעירה הם קראו לי! ברור שבאתי. עד לערבה באתי .
אני מריחה את הסוף של רוחות השרב, את רעננות הרוח של הסתיו, והלב שלי שמח. הלב שלי מרגיש את שבילי המדבר קוראים. ואם הלב שלי קורא - הראש שלי מקשיב. הלב פועם תאריכים, הראש עובד מסלולים זה ממש פה מעבר לפינה, בחיי. אעדכן בקרוב מאוד.
יש לי חברות.
יש לי מישהי ללכת איתה במדבר , ומישהי לשתות איתה קפה. יש לי מישהי לנקד איתה ומישהי להתייעץ איתה. יש לי חבורה משובחת שרק רוצה עוד לבלות,
ועוד אסופת זרים שהפכה אינטימית כי אנחנו מזיעים יחד בספינינג .
הבדידות מפנה מקום. קצת.
יש לי בית. אני צובעת קירות, ומפרקת אחרים.
הביוב עולה על גדותיו. לפעמים. אלה החיים.
Comments